גזר דין בתיק ת"ד 9981-12-10

השאלה בקליפת האגוז , רשלנות מועטה והנזק לצידה רב, מהו  העונש הראוי?

הנאשם מר עדי שרייבמן (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה הקשורות לתאונת דרכים שאירעה ב 25.2.2010 .  מסיבות שונות התארך בירור המשפט מעבר למקובל עד שהגענו עד הלום, כששני הצדדים תרמו להתארכות זאת.

התאונה כפי שאירעה

כפי שנראה מהכרעת הדין מדובר ביום שבו הכביש היה רטוב והנסיעה לא הייתה קלה.  הנאשם נהג ברכב פרטי ולפתע הבחין כי לפניו רכב חונה (עקב תאונה קודמת).  הנאשם התבלבל ואם מחוסר מיומנות ואם מטעות בשיקול הדעת לחץ על הבלמים לחיצה חזקה מדי בהתחשב במהירותו באותה עת.  הנאשם איבד שליטה על הרכב  נכנס ברכב החונה וגרם לנזקים לא קלים.  למעשה, מידת רשלנותו איננה גבוהה שכן מדובר בטעות בשיקול הדעת שלדאבוננו גרמה את שגרמה.  מצד שני, אין חולק כי נגרמו נזקים.  כיצד לכן צריך לשקלל את הענישה? 

התביעה הדגישה בעיקר את הנזקים שנגרמו למעורבים. שכן מדובר בנזקים גופניים לא קלים.  אשר לכן, התביעה ביקשה לפחות פסילה של לפחות 8-9 חודשים, פסילה על תנאי משמעותית וקנס.  כפי שניתן לראות מכתב האישום ובתעודות למעורבת נגרמו שברים ברגליה ובעוד מקומות ועוד.

ההגנה לעומת זאת מיקדה את טיעוניה כלפי העובדה שמדובר במידת רשלנות נמוכה אם בכלל, ובבחור נורמטיבי, הנוהג מזה 24 שנים מרצה למתמיטיקה ומחשבים שבאופן עקרוני ואידאולוגי  נוסע תחת למהירות המותרת וגם כאן נסע מתחת למהירות המותרת.  מבחינת ההגנה מדובר בטעות אנוש שיכלה לגרום לכל אדם בכל מצב יהיה צדיק וזהיר באשר יהיה.  אשר לכן ההגנה ביקשה שלא לפסול את הנאשם כלל ואם לפסול אותו אזי פסילה על תנאי בלבד.

אציין כי היות והייתה פה חבלה של ממש לכל הדעות, הרי ישנה חובה של פסילת המינימום של שלושה חודשים.  אולם כמובן בית המשפט יכול לשנות זאת מנימוקים שירשמו.

מתחם העבירה יכול לנוע בין פסילה קצרה וסמלית ובין פסילה ארוכה.  הכל בהתאם לנסיבות העניין ושאר רכיבי הענישה.

במקרה שלפנינו לאחר ששקלתי את העניין, התרשמתי מאישיותו של הנאשם כי אין מדובר במי שלוקח  סיכונים על חשבון הציבור, ולכן הגעתי למסקנה כי הרכיב העיקרי בענישתו צריך להיות עונש של שרות לתועלת הציבור ואפילו שרות משמעותי.  לאור כך ניתן להקל בפסילה.   אציין כי עונש השל"ץ הוא עונש שמכביד על הנאשם ולפעמים מכביד עליו מאוד, אך לעומת זאת תורם לציבור ובכך מחזיר הנאשם חלק מהנזקים שגרם לציבור.  כמובן יש גם רכיבים אחרים אך במקרה שלפנינו זה צריך להיות הרכיב העיקרי.

אשר לכן לאחר ששקלתי את נסיבות האירוע, נסיבותיו האישיות של הנאשם, והאינטרס הציבורי, ואיזנתי בין שיקולי הענישה התיאורטיים והרכיבים המעשיים, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.         פסילה בת חודש ימים.  הנאשם יפקיד רשיונו תוך 60 יום מהיום, והוא מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

ב.         שרות לתועלת הציבור של 300 שעות התנדבות שיבוצע בפיקוח ואחריות שרות המבחן תוך שנה.  שרות המבחן יוכל לשנות מקום השרות, ובמידה והנאשם לא יסיים את שעות ההתנדבות תוך שנה יוכל השרות להגיש בשמו בקשה להארכת מועד.

ג.          פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים, אם יעבור אחת העבירות בהן הורשע או כל עבירה מהתופסת הראשונה או השניה לפקודת התעבורה.

שני הצדדים ביקשו ממני מראש לעכב את ביצוע העונש.  התביעה משום שהיא סבורה שבנסיבות העניין העונש ההולם היה פסילה של 7-8 ודשים וההגנה משום שסברה כי אין עליו אשם כלל.  דומני שתיק זה נמשך מעל ומעבר למקובל אולם היות ושני הצדדים רצו בכך הרי במידה ואחד הצדדים יגיש ערעור מעכב ביצוע כל רכיבי גזר הדין עד להחלטה סופית בערעור ובלבד שהצד המערער יודיע למזכירות בית המשפט על הגשת הערעור כדי שהמזכירות תוכל לעדכן את עיכוב ביצוע העונש.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשרות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ובהסכמתם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: